חנניה

“וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו: לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה–וּמִן-הַפַּרְתְּמִים. יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כָּל-מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל-חָכְמָה, וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע, וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם, לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ; וּלְלַמְּדָם סֵפֶר, וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים. וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, מִפַּת-בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו, וּלְגַדְּלָם, שָׁנִים שָׁלוֹשׁ; וּמִקְצָתָם–יַעַמְדוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי בָהֶם, מִבְּנֵי יְהוּדָה–דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה” (דניאל א’, ג’-ו’). “וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא, בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בשנת (בַּשָּׁנָה) הָרְבִעִית, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי; אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן-עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית יְהוָה, לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל-הָעָם, לֵאמֹר. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה” (דניאל א’, ג’-ו’). “וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה, וָאַעֲמִיד, הַדְּלָתוֹת; וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים, וְהַלְוִיִּם. וָאֲצַוֶּה אֶת-חֲנָנִי אָחִי, וְאֶת-חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה–עַל-יְרוּשָׁלִָם: כִּי-הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת, וְיָרֵא אֶת-הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים” (נחמיה ז’, א’-ב’).